משרתן של שתי האדונות

הפקה: תאטרון באר שבע
מחזה: אפרים סידון
בימוי: חנוך רוזן

דבר המחזאי

למה בכלל בכלזאת קומדיה דל-ארטה?  קודם כל משום שהכתיבהלדמויות מוכרות וידיעות כמו ארלקינו, או פנטלון ודוטרה, מציבה אתגר רציני לכותב.האהבות, השנאות, יחסי גברים נשים, הבדלי המעמדות, מאבק המינים, כל אותם דבריםאנושיים כל-כך מבצבצים גם מבעד למעטה העלילה המסובכת, התככים, המזימות והרצוןלשעשע. מתחת לכיסוי הצחוק, ההמצאות הבימתיות, הוירטואוזיות של הדמויות, המוסיקהוהשירים, קיימת גם בקומדיה דל-ארטה הצצה לחיינו האמיתיים ולעצב הגדול המלווהאותנו.

ב"אדונןשל שתי משרתות" ניסיתי לשמור על האיפיון המסורתי של הגיבורים וגם לקרוץלזמננו הנוכחי. הייחוד במחזה זה הוא השימוש בלהקת המנגנים ובזמרת, כלומר במוסיקהושירים כדי לקדם את העלילה. מעין מקהלה יוונית, רק הרבה פחות כבדה ורצינית. להקה המפרשת,מעירה את הערותיה, מסכמת מצבים ועוזרת לגיבורים להבין את המתרחש. אבל בסופו של דברנועדה הקומדיה כדי להצחיק.

יוצרים

מוסיקה:   ערן דינור
תפאורה:  פרידה שהם
תלבושות: אלה קולסניק
תאורה:   אורי רובינשטיין
תנועה:    אילן גזית

שחקנים
חני נחמיאס
חיים זנאתי
אבי טרמין
מיכאל כורש
תומר בן דוד
לליאה אברוך

________________________________________

סיפורו של זרע

הפקה: תיאטרון בית לסין
בימוי וכתיבה: חנוך רוזן
בהשתתפות שחקני בית צבי